<h1>שבלי הלקט סימן שע"ב</h1>
<h2>דף מח.</h2>
שנו חכמים ההלל והשמחה שמונה כיצד מלמד שאדם חייב בכבוד יום טוב האחרון כשאר ימות החג ותניא והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה אתה אומר לרבות לילי יום טוב האחרון או אינו אלא לרבות לילי יום טוב הראשון מרבה אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני לילי יום טוב הראשון שאין שמחה לפניו אמר ר' יוחנן אומר זמן בשמיני של חג תניא נמי הכי שמיני רגל בפני עצמו הוא לענין פז"ר קש"ב וכיון שהוא רגל בפני עצמו אין אומרין בקידוש ובתפלה חג הסוכות אלא כך אומר ביום השמיני חג העצרת הזה זמן שמחתינו בין בקידוש בין בתפלה. ובקריאת התורה יום ראשון אומר שבחות וקורין בתורה חמשה בני אדם ואם הוא שבת קורין שבעה וקורין כל הבכור ולפי לשון רבינו שלמה ז"ל צריך להתחיל עשר תעשר בין בחול בין בשבת וזהו טעמו דגרסינן במגילה ביום אחרון של חג קורין במצות וחוקים ובכור ופי' רבינו שלמה ז"ל קורין כל הבכור אלא שמתחילין עשר תעשר לפי שיש באותה פרשה מצות וחוקים הרבה הנוהגות באותו הזמן שהוא זמן האסיף ועת שהעניים צריכין לאסוף מאכל לסתיו ויש באותה פרשה מצות מעשר ומצות נתן תתן ופתוח תפתח והעבט תעביטנו. ורבותינו הלוים חולקין עליו שמעולם לא נהגו כן בפני רבינו יצחק הלוי ז"ל אביהם והכי גרסינן במצות וחוקים של בכור והכי משמע להו כלומר בפרשת חוקים שבכל הבכור ולמפרע נקט דכתיב בסוף הפרשה את החוקים האלה ופרשת הבכור לעיל מיניה קאי. ומנהג פשוט בידינו כמנהג הלוים. ומפטיר קורא בפסוקים של מוסף ביום השמיני עצרת ומפטירין במלכים ויהי ככלות שלמה וחותמין בברכות של הפטרה כדרך שחותמין בקדוש ובתפלה מקדש ישראל והזמנים. ובשבת מזכיר של שבת ופוסקין נדבתן לשלש פעמים על שם ולא יראה את פני ה' ריקם ואומר איש כמתנת ידו. ובמוסף מזכירין גבורת גשמים. ומצאתי במנהגות אישפירא שמכריז החזן בפני הקהל קודם תפלת המוסף משיב הרוח והצבור עונין לברכה כדרך שנוהגין בהכרזת ראש חדש וכיון שמתחילין להזכיר שוב אינו פוסק. ויש שנוהגין שלא להזכיר משיב הרוח במוסף בלחש עד שישמעו תחלה מפי החזן כשמסדיר את התפלה בקול ואז אומר [החזן] שאתה הוא ה' אלהינו משיב הרוח ומוריד הגשם לברכה ולא לקללה לחיים ולא למות לשובע ולא לרעב לרצון ולא לרזון ממית ומחיה ואין דומה לך בא"י מחיה המתים. וביום שני קורין וזאת הברכה ומנהג לומר פזמונים ורהיטין כשעולה הקורא האחרון לקרות בתורה כמו שעושין לחתנים ונקרא חתן תורה והיום נקרא יום שמחת התורה. ואחר שהשלים קריאתו עד לעיני כל ישראל אינו חותם מיד אלא עומדין כל הצבור על רגליהן והחזן אוחז ספר תורה בזרועו ואומר [שלשה פעמים] זכינו להשלים לשלום ונזכה להתחיל ולהשלים לשלום ועונין אחריו ג' פעמים ואח"כ קורין על פה בראשית ברא אלהים עד ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וחותם ומברך לאחריה ומה שקורין על פה לפי שאין מוציאין שתי תורות לקורא אחד משום פגמו של ראשון ודוגמת זה אמרינן ביומא ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה. ומה שקורא בבראשית מפני חיבת התורה שמיד שהשלימו אותה מתחילין בה מחמת חיבתה ודוגמת זה הבאנו אגדה בערוגת ראש השנה הלכה ש"א. ומתנדב חתן התורה לכבוד התורה ומפטיר קורא בפסוקים של מוסף כיום אתמול ומפטיר בתחילת יהושע ויהי אחרי מות משה עד רק חזק ואמץ. ומנהג חתן התורה לעשות סעודה ושמחה ולחלק לצבור מגדים ומיני מתיקה שכך מצינו באגדה חזית ויבא שלמה ויעמד לפני ארון ברית ה' ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו אמר ר' אלעזר מיכן שעושין סעודה לגומרה של תורה. ליהודים יהיה שמחה ואורה.
